יום שישי, 13 בנובמבר 2015

החסידות התעייפו >> עוברים לאסטרטגיה אחרת - תיחום המינהליים הקהילתיים

בפוסט הזה אני בוחן את השליטה בכלי של המינהליים הקהילתיים כאסטרטגיה להפרדה בין האוכלוסיה החרדית לחילונית על ידי עיריית ירושלים, כחלק ממדיניות השמירה על צביון השכונות.

לפני כחודשיים (טרום אינתיפאדת הסכינים) אירחנו במכון ירושלים את המכינה הירושלמית להרצאה שהעברתי שכותרתה הייתה: "ירושלים במספרים: תמונת מצב ומגמות". במהלך ההרצאה הראיתי לחבר'ה הצעירים תחזית של שיעור התושבים הערבים והיהודים בעיר. כיום, 37% מתושבי ירושלים הם ערבים ולפי התחזית שיעורם הולך וגדל. כשהפנתי את פניי מהמצגת בחזרה לקהל, מצאתי פרצופים מבוהלים ומבול של שאלות החל להתקבל מהקהל.. "מה יקרה כשיהיה בירושלים רוב ערבי?".. "מהם הפתרונות לסוגיות הדמוגרפיות האלו?" וכדו'. למזלי, עברה שם באותם רגעים ד"ר מאיה חושן ושירטטה תמונת מצב מעניינת מאד. הגידול הדמוגרפי בשיעורם של הערבים נובע משיעור פריון כולל גבוה של הנשים הערביות שמוביל לשיעור ריבוי טבעי גבוה. אמנם, המאפיינים הדמוגרפים האלו בירידה אבל הירידה היא חלק מתהליך ארוך טווח שמידת השליטה עליו מוגבלת (בלשון המעטה). במילים אחרות, מכאן לא תבוא הישועה ל'בעיה הדמוגרפית הזו'. מה שניתן בכל זאת לעשות הוא להגדיר מחדש את שטחה של ירושלים. כמו למשל באמצעות היפרדות משכונות ערביות או סיפוח של יישובים יהודיים (כמו מבשרת ציון, צור הדסה או מעלה אדומים). כל אלו ישנו את היחס, לפחות לתקופת זמן מסוימת, בין ערבים ליהודים.

הבעיה הדמוגרפית - החסידות התעייפו >> עוברים לאסטרטגיה אחרת