סגרגציה עירונית ונקודת המפנה בשכונה

אנשים אוהבים לגור בקרב הדומים להם. זוהי ההנחה הרווחת ביותר ביחס לתכנון שכונות מגורים. בין אם הדמיון הוא על רקע מעמדי, תרבותי, דתי, אין זה ממש משנה. כשאנו הולכים ברחוב אנחנו מעדיפים לראות אנשים שנראים כמונו. יש שיאמרו שזהו הקושי הגדול במגורים בירושלים. שהרי כל הקבוצות בעיר הם קבוצות מיעוט וכשאנו הירושלמים הולכים ברחוב, בערך שני שליש מהאנשים שנראה יהיו מקבוצת אוכלוסייה שונה.

פעם, כשעוד היה מקובל להחזיק בעמדות גזעניות, הרעיון של סגרגציה מרחבית היה מתבקש. מסיבות אחרות (אני מקוה) גם המדיניות הרשמית של עיריית ירושלים היא לא לערבב בין השכונות. כך למשל, מי שהגיע לעמוד האחרון במצגת עיקרי המדיניות העירונית יוכל לקרוא תחת הסעיף "ערבות הדדית" שדרושה "התחשבות הדדית בין המגזרים החיים בעיר" ומכאן, כאילו שזה היינו הך, "פיתוח לכל מגזר בשכונתו". כלומר, מדיניות ההפרדה היא ההתחשבות. מהן ההצדקות שאנחנו מוצאים למדיניות כזו היום?

(בתמונה: סגרגציה מרחבית של דובני גומי, אילוסטרציה)

הרצון לחיות בקרב הדומים לנו הוא קריטריון מרכזי בבחירת שכונת המגורים. בואו נעשה ניסוי מחשבתי קצר.. דמיינו את קבוצת האוכלוסייה השונה מכם.. האם הייתם מוכנים לגור בשכונה ש-10% מתושביה נמנים עם קבוצה זו?  מה בנוגע ל-20%? ו-30%? באיזה שלב לא תסכימו לגור בשכונה, תאספו את הפקלאות שלכם ותעזבו?

מוסדות חברתיים בשכונה כנקודת מפנה בהתחרדות שכונות

שלום לכולם וברוכים הבאים,
הפוסטים הקרובים יהוו רקע למחקר השדה. מטרתם להכניס אתכם, הקוראים, לקונטקסט הכללי שעליו בנוי המחקר וקצת לתאוריה שעליה אני נשען. אשתדל לעשות את זה מעניין ככל הניתן, כולי תקווה שתוכלו להתלהב מזה כמוני.

ובכן, המחקר נולד מתוך השיח ההיסטרי שאופף את המציאות הירושלמית בעשורים האחרונים שעוסק במגמות החברתיות, הדמוגרפיות והגיאוגרפיות שמתרחשות בעיר. "השכונות המתחרדות". 

בטרם אכנס למקרה הירושלמי הספציפי אציג את הקונטקסט הכללי שמנחה את המחקר..

אני עוסק בתוכן הרחב של תהליכי השתנות בשכונות. השתנות דמוגרפית, תרבותית, שינוי האופי והזהות של שכונה. בפרט, מעניינת אותי נקודה מסוימת בתהליך שהיא נקודת המפנה - The Tipping Point שבה משתנות (ברגע נתון) הציפיות כלפי האופי העתידי של השכונה (הרחבה בפוסט המשך). אנסה להתחקות אחר התנאים, האסטרטגיות, הפעולות וההשלכות של בעלי העניין ביצירת נקודת המפנה ובפרט בתפקיד של המוסדות החברתיים בשכונה ביצירתה. מוסדות אלו יכולים להיות מוסדות  פורמאליים - מוסדות תרבות, חינוך ודת - או מוסדות בלתי פורמאליים - המכולת השכונתית, גן המשחקים, עסקים וכדו'. 

מקרה הבוחן שלי של שכונה משתנה, כאמור, היא שכונה מתחרדת. קרית יובל, ירושלים, היא השכונה שבה בחרתי לבחון כיצד מתרחש תהליך ההשתנות. התנאים שמאפשרים אותו, האסטרטגיות הגלויות והסמויות, דרכי הפעולה של הפרטים המשנים והמשמרים וההשלכות על אופיה וזהותה של השכונה.