השאלה הבסיסית ביותר שניתן לשאול בכל הנוגע לתהליכי שינוי בשכונות היא
מדוע אנשים עוברים ולאן? בתחילת ינואר הקרוב זוגתי ואני נעבור דירה מכיוון
שהדירה שאנחנו שוכרים מיועדת להריסה. בקרוב יתחיל תהליך חיפוש הדירה המייגע (אגב,
אם אתם שומעים משהו..) אבל כבר עכשיו אנחנו קובעים לעצמנו את הקריטריונים. למרות
שלל המוזרויות שלנו, אני מניח שאנחנו מחפשים את הדברים שכולם רוצים – להיות קרובים
למקום העבודה, לגור ליד החברים שלנו והמשפחה, לחיות בשכונה עם אופי שישקף אותנו,
לשלם מחיר הוגן וכו'. רוב הקריטריונים שמניתי קשורים ישירות לבחירה שלנו
כאינדיבידואלים אבל בצורה עקיפה הם תלויים גם בגורמי מאקרו אזוריים ולאומיים
ובגורמים שכונתיים.
בפוסט הקרוב, אניח את דעתי רק על הגורמים האזוריים והלאומיים שמשפיעים
על התזוזות של הקהילות השונות בין האזורים השונים בירושלים וסביבתה. בפוסטים
בהמשך, אקדיש זמן לגורמים השכונתיים ולגורמים האינדיבידואליים.
גורמים ברמת המאקרו – אזוריים ולאומיים
ישנם שלושה גורמי מאקרו ברמה העירונית והלאומית שאני חושב שצריך להתייחס
אליהם: גידול האוכלוסייה, תעסוקה, ומלאי הדיור.
א. גידול האוכלוסייה מורכב משני מרכיבים מרכזיים – הגירה אל
העיר וממנה וריבוי טבעי של האוכלוסייה. בירושלים מאזן ההגירה בשנים האחרונות הוא
שלילי, כלומר, בכל שנה עוזבים את העיר יותר אנשים מאשר כאלו שיהגרו אליה. למאזן
ההגירה השלילי יש דימוי שלילי כי, לכאורה, הוא מצביע על חוסר אטרקטיביות, אלא
שהתופעה הזו היא שכיחה לגמרי בקרב ערים ותיקות, מרכזיות וחזקות (לונדון, ניו יורק,
תל אביב ועוד). בירושלים מאזן ההגירה הוא שלילי מאד (גם ביחס לערים החזקות האחרות
בארץ) וזה קשור למרכיב השני של גידול האוכלוסייה הריבוי הטבעי. 
אפשר להסתכל על
העיר כמרחב מוגבל שיכול להכיל מספר מסוים של תושבים. כשהריבוי הטבעי גבוה יותר
אנשים נאלצים (כמעט בחוסר ברירה) לעזוב. בעיר שבה מתגוררת הקהילה הערבית
הגדולה ביותר בארץ והקהילה החרדית הגדולה ביותר בארץ – קהילות עם שיעור פריון גבוה
במיוחד – הריבוי הטבעי יהיה גבוה מערים אחרות. למעשה גידול האוכלוסייה בשנת 2014
היה בירושלים 2.4% שהם 20,000 תושבים (גבוה במיוחד ביחס לתל אביב – 1.8% וביחס
לחיפה – 1.4%).
בכל הנוגע למגזרים השונים, לגבי מאזן ההגירה עולה שחרדים עוזבים
ונכנסים לעיר באותו השיעור שלהם מתוך האוכלוסייה היהודית בירושלים, אף על פי שככל
הנראה, הסיבות להגירה של חרדים שונות מהסיבות של אלו שאינם חרדים. לגבי הריבוי
הטבעי, בקרב חרדים, ריבוי טבעי גבוה בהרבה מזה של אלו שאינם חרדים ולכן מדי שנה, השיעור
של חרדים בירושלים מתוך האוכלוסייה הכללית גדל (מה שנכון, אגב, גם לישראל כולה).
מה אני מבין מזה?
1.
מאזן
ההגירה לא מלמד אותנו על האטרקטיביות של העיר, לא לחילונים ולא לחרדים, שכן, בירושלים, שיעורה של כל אחת מהקבוצות במאזן ההגירה, דומה לשיעורה מתוך האוכלוסייה הכללית.
2.
למרות
שאין הגירה מאסיבית של חילונים (כמו שהיה בשכונות של לבנים בארה"ב במסגרת מה
שמכונה White’s flight), הפריון הכולל הגבוה של נשים חרדיות שמבשר על ריבוי טבעי גבוה
בקרב האוכלוסייה החרדית מסמן מגמה של גידול בשיעור החרדים בעיר על פני הקהילות
האחרות.
ב. תעסוקה היא גורם מרכזי בשינויים בסביבות מגורים. איני מתכוון להעדפות של
התושבים עצמם אלא להזדמנויות הכלכליות שיש בעיר מהבחינה הזו. מקום שיציע מקומות
עבודה רבים יותר ומגוונים יותר ימשוך אליו אנשים רבים יותר ולהיפך. איני בטוח שאני
יכול לנתח באופן מלא את הגורם הזה בהקשר החרדי. שכן, איני משוכנע שהמגוון התעסוקתי
חשוב פה. אבל אלו שני הסנט שלי הסוגיה הזו: חלק גדול מכוח העבודה של החרדים
(ובעיקר נשים) עוסקים.ות בשירותים החברתיים, קהילתיים, ציבוריים, בתוך החברה
החרדית עצמה – חינוך, רווחה, בריאות, דת. בירושלים, כאמור, ישנה הקהילה החרדית
הגדולה ביותר בארץ, היא זקוקה לתפעול ולכן מספקת היצע עבודה גדול עבורם. אין לי
ספק שגם הפעילות הדתית של האברכים שהיא תעסוקה בפני עצמה הופכת את ירושלים למרכזית
מהבחינה הזו. במאמר המעניין של נגה שני ושל מירב אהרון-גוטמן "עבודת המקום בעיר צפת: בין מרכז דתי לפריפריה מדינתית" שנכתב במסגרת עבודת
התזה של נגה על חסידי ברסלב בעיר הקודש צפת, הכותבות שופכות אור על מושג
"עבודת המקום" ומצביעות על כך שהפעילות האמונית של החסידים בעיר הקודש
הופכת אותה למרכזית מבחינה דתית ותעסוקתית, מנקודת מבטם, למרות שבמונחים של שוק
העבודה הקלאסי, היא נחשבת לפריפריאלית מאד. כלומר, העובדה הבסיסית של היותה עיר
קודש, הופכת את ירושלים לאטרקטיבית מבחינת "עבודת המקום".
ג. מלאי דיור הוא גורם משלים לגורם הראשון של גידול האוכלוסייה. שם הצעתי להתייחס
לעיר כאל מרחב מוגבל שיכול להכיל רק מספר תושבים קבוע. למעשה, זה לא בדיוק נכון כי
העיר מתפתחת גם בהיצע הדיור. יחד עם זאת, קצב הגידול הדירות, נמוך מקצב הגידול של
מלאי הדירות ולכן, עדיין, חלק מהתושבים נאלצים לעזוב את העיר, מה שמייצר את מאזן ההגירה
השלילי. השנים 2013 ו-2014 היו שנות שיא במספר התחלות הבנייה בירושלים עם כ-3,400 יחידות דיור חדשות בשנה. השכונות הנבנות ביותר הן (לפחות נכון ל-2014) הר חומה,
בקעה ואבו טור, נווה יעקב ורוממה. כלומר, שכונות חרדיות ולא חרדיות כאחד (תוכלו למצוא את הנתונים בשנתון הסטטיסטי לירושלים בפרק י' - בינוי ודיור). אולם,
הריבוי הטבעי, בעיקר בשכונות החרדיות הותיקות מייצר לחץ על שכונות אלו, הביקוש
שגבוה מההיצע מוביל לעלייה במחירים ותושביהן נאלצים לעבור לשכונות הנבנות או
לשכונות זולות יותר או לערים אחרות.
בשלב זה (מכיוון שאנו עוסקים בגורמים אזוריים ולאומיים) צריך להזכיר
את הערים החרדיות החדשות – בית"ר עילית ומודיעין עילית, שבעבר היוו מצע נוח
להתיישבות החרדית החדשה. אלא שבשל הקפאת הבנייה מעבר לקו הירוק, מלאי הדירות בערים
אלו מפסיק לגדול, מה שיגדיל את הלחץ על השכונות האחרות בתוך ירושלים. כמובן, שבית
שמש שתושביה מנהלים מאבק אלו באלו בשנים האחרונות תמשיך להוות יעד אטרקטיבי
למשפחות חרדיות ככל שהאפשריות האחרות יצטמצמו.
כתבה טובה בגלובס שעסקה בזה ביולי האחרון של דרור מרמור, מתארת את התהליכים שקרו עם הערים החרדיות החדשות והיצע הדיור וניסתה לצפות מגמות להמשך.
ונקודה אחרונה בנושא, וזה השוק הדואלי של הדיור. אנחנו מסתכלים הרבה
פעמים על הקבוצות השונות כאילו שהן מתחרות זו בזו בשוק דיור אחד. ולכן גם מופתעים
מדי פעם כשישנן תזוזות שאנחנו לא מצפים להם. אבל למעשה, שוק הדיור מתפצל בנקודות
מסוימות לשני שווקים שונים (לפחות). השווקים השונים אינם מתפתחים באותו הקצב,
עליית המחירים שונה, הקריטריונים שנוגעים לרווחה ואיכות חיים שונים וכו' וזה חלק
מהמפתח בהבנה של ההתפרסות המרחבית. כשאנחנו כבר מחזיקים בהבנה הזו, אנחנו מופתעים
איך בשכונות כמו קרית יובל השוק מתחבר מחדש, השכונה נהיית אטרקטיבית לשתי הקבוצות
ואלו שוב מתחרים אלו באילו. אמנם האלטרנטיבות של כל אחת מהקבוצות הן עדיין שונות
אבל בתוך השכונה נראה, שבמידה מסוימת, בשוק הדיור, הקבוצות רוצות את אותם הדברים.
מהפרספקטיבה של גורמי המאקרו לתהליכי השתנות שכונה אפשר ללמוד כמה דברים.
1. שכונות העיר אטרקטיביות לקבוצות רבות. רוצה לומר, החילוניים לא עוזבים בהמוניהם והם מוצאים את השכונות בירושלים נחשקות אפילו יותר מבעבר.
2. העזיבה והכניסה של קבוצות אוכלוסייה שונות לעיר היא שולית ביחס לריבוי הטבעי של הקבוצות בתוך העיר. בהקשר זה, הריבוי הטבעי של חרדים גבוה בהרבה. כלומר, בהמשך המגמות הנוכחיות, העיר תהיה חרדית יותר.
3. בהקשר הירושלמי, תעסוקה היא קריטריון משמעותי עבור חרדים כפי שהיא עבור חילונים. ההבדל הוא שהיצע התעסוקה בירושלים עבור חרדים הוא אינו (בהכרח) תוצר של מדיניות כזו או אחרת אלא הוא נקבע מעצם היותה של ירושלים עיר הקודש החשובה ביותר ליהודים בעולם. עבור החילונים יש צורך לטפח באופן תמידי את היצע ומגוון מקומות התעסוקה על מנת לייצר הזדמנויות עבורם.
4. מלאי הדירות, הקמה של שכונות חדשות ושל עיבוי השכונות הקיימות הוא קריטריון מפתח בתהליך ההתפרסות של האוכלוסיות השונות. אך לא פחות חשובות מזה, הן האלטרנטיבות האחרות למגורים, למשל, בסביבת ירושלים או בשאר הארץ.
5. השכונות המשתנות הן מיוחדות מבחינת שוק הדיור מכיוון שבנקודה זו הוא "מתחבר מחדש" והקבוצות השונות נאבקות על אותם המאפיינים של הדירות. אולם, חשוב לזכור, האלטרנטיבות של הקבוצות השונות לדירות אלו עדיין שונות בתכלית ולכן השוק הוא עדיין שוק דואלי, ומכאן, המחירים שכל אחת מהקבוצות השונות מוכנה לשלם, שונים, גם עבור אותן הדירות עצמן.
ודבר טכני קטן, טענו בפני שיש קושי להרשם לרשימת הדיוור. ניסיתי לתקן את זה, אשמח אם תנסו שוב ואם זה לא עובד, תתריעו בפני בטופס יצירת הקשר או בדרך אחרת. תודה.
חג שמח,
ותודה שהייתם אושפיזין בפוסט זה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה